החלטה בתיק תא"ק 29258-12-11

החלטה זו עניינה בבקשת הנתבע לדחיית או מחיקת התביעה על הסף ולחילופין למחיקת כותרת ומתן אורכה להגשת הודעת צד ג'.

1.     התביעה הנדונה היא על סך של 332,011 ש"ח בגין חובות ארנונה נטענים עבור הנכס ברחוב אלנבי 96, תל אביב, אשר בבעלות הנתבע.

2.     בכתב התביעה שהגישה התובעת נטען כי בשנת 1986 הנתבע דיווח לתובעת כי השכיר את הנכס לחברת רמאל חברה לטכסטיל בע"מ (להלן: " השוכרת") ואף צירף את הסכם השכירות. בשנת 2005 דיווח הנתבע כי השכיר את הנכס למר יצחק הנאי ואף צירף הסכם שכירות.

3.     לטענת התובעת לא קיבלה את תשלומי הארנונה ויתר התשלומים מהמחזיק בנכס החל משנת 1996 ועד לשנת 2005. התובעת הייתה סבורה כי השוכרת הקודמת משתמטת מתשלום ולכן התרכזה בהליכים נגדה ונגד בעלי המניות שלה. בעלי המניות של השוכרת היו בהליכי פשיטת רגל ולכן התובעת לא ניהלה נגדם הליכים.

4.     לטענת התובעת רק במועד סמוך להגשת התביעה מסר בעל השליטה בשוכרת לתובעת כי החזיר את החזקה בנכס לנתבע עד בשנת 1996.

5.     לטענת התובעת בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) היה על הנתבע לעדכן את התובעת לעניין שינוי החזקה במושכר. על כן טוענת התובעת כי דרשה מהנתבע לשלם את החוב בגין השנים 1996 עד 2005.

6.     לטענת הנתבע הבסיס לתביעה נעוץ באמירה סתמית של התובעת לפיה בעל השליטה בשוכרת החזיר את החזקה בנכס לתובעת כבר בשנת 1996.

7.     לטענת הנתבע במהלך התקופה לה נטען החוב, 1996-2005, הנתבע לא החזיק בחנות והחנות הייתה מושכרת בתחילה בשכירות מוגנת לשוכרת, והחל מחודש נובמבר 2002 ועד חודש מרץ 2005 לחברה בשם ביאנקו אורו בע"מ.

8.     לטענת הנתבע יש בידיו הוכחות כי בין השנים 1999 ועד 2002 החזיקה השוכרת הקודמת בחנות ללא תשלום דמי שכירות, ובאוקטובר 2002 פונתה מהחנות לאחר שהנתבע הגיש נגדה תביעת פינוי במסגרת ת.א. (שלום ת"א) 165489/02 טרבלוס נ' וינטראוב ואח'.

9.     עוד טוען הנתבע כי מנובמבר 2002 ועד חודש מרץ 2005 שכרה את החנות ביאנקו, וחובת הדיווח לתובעת וכן חובת תשלום דמי שכירות חלו עליה, וזאת בהתאם להסכם השכירות בינה לבין הנתבע.

10.            על כן טוען הנתבע, כי היות ובמשך כל שנות החוב הנטען לא החזיק בחנות, לא היה עליו לדווח או לשלם לתובעת. לטענתו על פי פקודת העיריות חובת הדיווח חלה על מי שהיה מחזיק בנכס ועזב אותו.

11.            עוד טען הנתבע כי התדפיס המצורף לכתב התביעה נגוע בליקויים רבים המונעים התייחסות לחוב בצורה רצינית ואף מסיבה זאת יש למחוק או לדחות התביעה.

12.            עוד טוען הנתבע כי המדובר בחוב שתחילתו לפני 15 שנים וסיומו קרוב לשבע שנים וכי כולו ,למעט חודשיים, התיישן. לטענת הנתבע כל טענות התובעת למרמה מצד הנתבע המקימות לה אפשרות לתביעה חרף ההתיישנות, נסתרות מהנימוק כי אמירתו של השוכר  כי מסר את החזקה בנכס בשנת 96 היא אמירה שיקרית.

13.            הנתבעת הגישה תגובתה וטענה כי הנתבע טוען בתגובתו טענות עובדתיות חלופיות, וזאת ללא כל תימוכין, כי לא החזיק בחנות והחנות הייתה מושכרת. לטענת התובעת הנתבע אינו מכחיש כי השוכרת הקודמת נטשה את הנכס בשנת 96 והוא טוען כי הסכם השכירות המשיך להיות בתוקף. לטענת התובעת במצב בו אין מחזיק בפועל הבעלים נחשב מחזיק.  

14.            עוד טוענת התובעת כי הטענה כי השוכר הקודם פונה בצו פינוי היא טענה סתמית שלא צורפה לא כל אסמכתה ואין לה משמעות.

15.            בהתייחס לשוכר ששכר את הנכס בשנים 2002-2005 טוענת התובעת כי אין בכך כדי לפטור את הנתבע מאחריותו לאור סעיף 326 לפקודת העיריות. לטענת התובעת ככל שהנתבע סבור כי על השוכר לשלם את הארנונה עליו לתבוע את השוכר. לטענת התובעת אין ולא יכולה להיות עילת תביעה לאדם אשר לפי הטענה החזיק בנכס מבלי שהבעלים דיווח עליו.

16.            לטענת התובעת סעיף 326 לפקודה המטיל את חובת הדיווח גם על מי שהחל להחזיק בנכס, הוא הנתבע, אשר נחשב מחזיק עם עזיבת השוכרת.

17.            עוד טוענת התובעת כי יש לדחות את טענת ההתיישנות וזאת בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 הקובע כי אם נעלמו מהתובע העבודות המהוות את עילת התביעה מסיבות שלא היו תלויות בו תתחיל תקופת ההתיישנות ביום בו נודעו לתובע עובדות אלה.

18.            הנתבע הגיש תגובתו וטען כי בניגוד לטענות התובעת הוא עומד על טענתו כי השוכרת הקודמת ישבה והחזיקה בנכס משנת 1986 ועד לשנת 2002, וכי בין השנים 99 עד 2002 החזיקה בנכס מבלי לשלם שכר דירה ועל כך הוגשה נגדה תביעת פינוי והיא פונתה בצו פינוי בהתאם לפסק דין מיום 7.10.02, אשר העתקו צורף לתגובת הנתבע.